27 ג'יגה-וואט בתור לרשת: רשות החשמל מגבילה חוות שרתים ל-200 מגה-וואט

חוות שרתים ביקשו להתחבר לרשת החשמל בישראל בהיקף של כ-27,000 מגה-וואט, בערך פי שלושה מהצריכה הממוצעת של המדינה, לפי CTech. רשות החשמל ענתה, לפי CTech, בכללים שיכניסו כ-3,000 מגה-וואט בסך הכול, כך שרק חלק קטן מהבקשות יאושר: תקרה של 200 מגה-וואט למתקן, וערבות שלפי אנליסטים תעדיף את החברות הגדולות.

בארה"ב עוד מתווכחים על זה, וכאן רגולטור כבר אומר בגלוי שלא כל מי שרוצה להיות חוות שרתים יכול. ההחלטה המלאה צפויה להתפרסם להתייעצות ציבורית, ובין המקורות יש פערים. הנה מה שידוע ומה שלא.

איך הגענו לכאן

ב-15 ביולי החליטה הרשות להקפיא ל-140 יום, עד 7 בדצמבר, את הטיפול בבקשות חיבור של חוות שרתים. לפי ההחלטה, בתוך כחודשיים הוגשו בקשות מידע בהיקף של כ-19,000 מגה-וואט, והן הצטרפו לצבר של 8,000 מגה-וואט בקשות פתוחות. כך הגיעו הבקשות לנגה, מפעילת מערכת החשמל, לכ-27,000. לפי Ynetnews, הרשימה של נגה כוללת 100 בקשות נפרדות.

בהחלטת יולי כתבה הרשות שהיענות לכל הבקשות "הייתה חוסמת לחלוטין את המערכת" שנים קדימה, ועלולה להטיל עלויות עתק על כלל צרכני החשמל. לפי אותה החלטה, ההתחייבויות שכבר ניתנו עומדות על כ-1.5 ג'יגה-וואט, פי 3-4 מהיקף כוח העיבוד שהמליצה עליו ועדת נגל ושקבעה התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית.

מה הוחלט

לפי גלובס, מליאת הרשות החליטה בלילה שבין 18 ל-19 באוקטובר. גלובס, CTech ו-Bizportal מסכימים על רוב הפרטים:

• תקרה של 200 מגה-וואט לכל חוות שרתים. לפי CTech, זו צריכה של עיר בינונית, ובנייה שעולה יותר מ-4 מיליארד שקל.
• ערבות של 2 מיליון שקל לכל מגה-וואט, כלומר עד 400 מיליון שקל למתקן.
• הקצאה חדשה עד 2030, ומנגנוני ניתוק בשעות ביקוש קיצוני.
• סך של כ-3,000 מגה-וואט, כ-20% מהצריכה הצפויה ב-2030, לפי CTech.

כאן המקורות חלוקים. גלובס כותב על 1,300 מגה-וואט חדשים, CTech על 1,000. Bizportal כותב ש-1,300 אושרו ומהם 300 שמורים לצריכה מקומית, ולכן ייתכן שזה אותו מספר שנספר בשתי דרכים. זה ההסבר שלנו, לא של הרשות. גם הסך של 3,000 לא אומת: לפי הרשות ביולי ההתחייבויות הקיימות הן כ-1.5 ג'יגה-וואט, ואילו גלובס ו-CTech כותבים על 2,000. את הפרסום של הרשות עצמה מאוקטובר לא מצאנו. וההחלטה אינה סופית: לפי CTech, ההחלטה המלאה צפויה להתפרסם להתייעצות ציבורית של שלושה שבועות; לפי Bizportal, עיקרי ההחלטה פורסמו לתגובות הציבור.

לפי CTech, הרשות מציגה את המדיניות כזו שתציב את ישראל בין המובילות בעולם בשיעור חוות שרתים ביחס לצריכה. כלומר היא רואה בזה הישג, ולא רק בלימה.

מי נפגע ומי מרוויח

לפי גלובס, רק כ-4% מהבקשות הפתוחות יאושרו. זה חישוב של העיתון, לא של הרשות. בין הפרויקטים הגדולים שנפגעים, לפי גלובס: מגה DC בחדרה (1,111 מגה-וואט), פרויקטים בקדמת גליל ובנשר (875 מגה-וואט ביחד) ופרויקט בנווה ימין (720). גלובס לא מביא תגובה של החברות.

בשוק ההון מעריכים שהערבות תעדיף את הגדולות. גלעד בן צבי מלידר שוקי הון אמר לגלובס שהיא "תסנן הרבה חברות", ושזה בעיקר חיובי לחברות הגדולות. אשר ביחונסקי מארנון תדמור-לוי אמר שהתקרה נועדה לאפשר מספר רב של חוות, אבל הרגולטור יצטרך לבחור לפחות שבעה אתרים.

יד אחת מגבילה, יד אחרת מעודדת

באותו שבוע דנה מזכירות הממשלה בהכרה בחוות שרתים כתעשייה יצרנית באזורי עדיפות לאומית, עם הקצאת קרקע בלי מכרז ובמחיר אחיד, לפי גלובס. אגף התקציבים באוצר אמר שלא נתן הסכמה לניסוח בפרוטוקול, ומשרד הכלכלה אמר שההחלטה אינה סופית. שתי התגובות נוגעות להחלטה על הקרקע, לא להחלטת רשות החשמל.

מי משלם

השאלה הזאת פתוחה. לפי Bizportal, הרשות מדגישה שנכון לעכשיו היא אינה צופה השפעה משמעותית על תעריף החשמל לצרכנים. זה דיווח שמצטט את הרשות, בלי מסמך שאפשר לבדוק (טרם אומת). מנגד, ביולי הוטל על צוות משותף של הרשות, משרד האנרגיה ונגה לבחון את השלכות החיבורים על התעריפים לצרכן, ותוצאות הבדיקה לא פורסמו, לפחות לא במקום שמצאנו. גם לא מצאנו באף מקור מי נושא בעלויות החיבור והתגבור לפי הכללים החדשים. CTech מזכיר אזהרות על מחירי הגז והחשמל, אבל לא קושר אותן לחוות שרתים, וגם אנחנו לא.

בארה"ב כבר יש מספר. כפי שדיווחנו, מפקח הרשת העריך כ-29 מיליארד דולר בשנתיים שמרכזי הנתונים עלו לצרכני החשמל. בישראל אין עדיין מספר כזה.

ומה בעולם

ישראל לא לבד, ואף אחת מהמדינות האלה לא אסרה חוות שרתים לגמרי. לפי סיכומים של משרדי עורכי דין, אירלנד קבעה בדצמבר 2025 שמרכז חדש צריך להביא ייצור או אגירה משלו בהיקף הצריכה שלו, וסינגפור הקפיאה דה פקטו מ-2019 ואחר כך חזרה להקצות חיבורים בתנאים. בהולנד הקפיאו אמסטרדם והארלמרמיר היתרי בנייה ב-2019 ואחר כך קבעו מכסות.

אז מי מחליט מי מתחבר לרשת, לפי איזה מסנן, ומי ישלם על הרשת שהבינה המלאכותית צריכה?

הקשר

זה הצד הישראלי של קיר החשמל שתיארנו מהצד האמריקני, והוא שייך לתזה של סוף העבודה והכלכלה: מי מקבל את החיבור ואת הקרקע, ומי משלם. ראו הכתבה על מפקח הרשת בארה"ב.

הניתוח שלנו

אנחנו רואים כאן משהו שבארה״ב עוד מתווכחים עליו: רגולטור שאומר בגלוי שלא כל מי שרוצה להיות חוות שרתים יכול. זו החלטה אחראית במובן אחד: רשת קטנה, שמבקשים ממנה פי שלושה מכל מה שהיא מספקת בממוצע, צריכה לבחור. אבל איך בוחרים זו כבר שאלה כלכלית ופוליטית. ערבות של מאות מיליוני שקלים היא, לדעתנו, מסנן שמשאיר בעיקר את הגדולים, ובאותו שבוע הממשלה דנה בקרקע בלי מכרז לאותם שחקנים, בלי שהאוצר מסכים. וגם אם הסך יהיה קרוב ל-3,000 מגה-וואט שדווחו, כחמישית מהצריכה הצפויה ב-2030, זה לא שולי. השאלה שאנחנו רוצים להשאיר אצל הקורא היא לא אם ישראל צריכה חוות שרתים, אלא מי ישלם על הרשת שהן צריכות, ומתי מישהו יגיד לנו את המספר.

מקורות

• Israel caps new data centers at 200 megawatts as demand overwhelms power grid | CTech
• רק 4% מהבקשות יאושרו: הנחיות חדשות לחוות שרתים | גלובס
• Bizportal, 18.10.2026 | Bizportal
• החלטה 74506: הוראת שעה להשהיית הטיפול בבקשות חיבור של חוות שרתים | רשות החשמל
• Israel's Electrical Authority Freezes New Data Centre Grid Requests for 140 Days | Baxtel
• AI boom drives 100 data center bids across Israel | Ynetnews
• CRU publishes final policy on data centre connections | William Fry
• Singapore's data centre expansion | Reed Smith
• Amsterdam data center moratorium | Dutch Data Center Association